יש אנשים שנמצאים זמן רב במצב של קושי פנימי. לאט לאט הם מתרגלים לתחושת החולשה, עד שהמושג של לפעול כמעט ואינו קיים עבורם. הם אינם רואים את עצמם כבעלי יכולת לשנות, אלא כמי שממתינים שמישהו אחר יעשה עבורם את העבודה.
במקרים כאלה, עצם ההסכמה להגיע לייעוץ נתפסת בעיניהם כהישג הגדול ביותר. מבחינתם הם כבר עשו את חלקם, וכעת מצופה שהמטפל, היועץ או הסביבה יפתרו את הקושי.
איש אינו יכול ללכת במקומו של האדם
אך המציאות מלמדת אחרת. ליווי מקצועי יכול להאיר את הדרך, לתת כיוון, להעניק כלים ולעודד. אולם את הצעד הראשון – וגם את הצעדים הבאים – האדם עצמו צריך לעשות. איש אינו יכול ללכת במקומו.
אלו יכולים להיות צעדים קטנים מאוד, אבל כל צעד מקדם אותנו למטרה. דווקא כאשר הנפש מכונסת וסגורה, הפעולה הקטנה ביותר מקבלת משמעות עצומה ומרעישה עד לב השמיים.
לעיתים מדובר בשיחה שצריך לקיים, במשימה קטנה שצריך לבצע, בהחלטה פשוטה או בהתמדה בדבר שנראה שולי. כל פעולה כזו היא אבן נוספת בבניין האישיות.
הפעולה בונה את תחושת המסוגלות
יש נטייה לחשוב שתחילה צריך להרגיש טוב, ורק אחר כך אפשר להתחיל לפעול. אולם פעמים רבות הסדר הפוך: הפעולה היא זו שמביאה את תחושת המסוגלות. כאשר האדם פועל, גם אם בתחילה אין לו חשק או ביטחון, הוא מגלה בהדרגה כוחות שלא ידע שקיימים בו.
הנפש נבנית מתוך תנועה. היא מתרחבת כאשר האדם מפסיק לראות את עצמו כמי שרק מגיב למציאות, ומתחיל להיות שותף פעיל בעיצוב חייו. כל הצלחה קטנה מחזקת את האמון העצמי, וכל התקדמות מעניקה כוח לצעד הבא.
לכן, מטרת הליווי איננה ליצור תלות באדם שמלווה, אלא להפך – לעזור לאדם לעמוד על רגליו, להאמין בכוחותיו, ולרכוש את היכולת להמשיך להתקדם גם בכוחות עצמו.
השינוי האמיתי אינו מתרחש ברגע של השראה, אלא ברצף של פעולות קטנות ועקביות.
כל פעולה כזו מרחיבה את הנפש, מחזקת את האישיות, ומלמדת את האדם שהוא אינו מוכרח להישאר במקום שבו היה אתמול. בסופו של דבר, האדם אינו נמדד רק במה שהוא מרגיש, אלא גם במה שהוא בוחר לעשות.