לא פעם אדם אומר בכאב: "אתה לא מבין אותי... אני באמת מרגיש שאין לי כוח. אני לא מסוגל. אני כבר מיואש." מבחינתו, התחושות הללו אמיתיות לחלוטין. הוא אינו משקר ואינו ממציא דבר.
אלא שכאן עולה שאלה עמוקה: האם התחושות הללו מבטאות את עצם האדם, או שהן רק שכבה חיצונית המכסה עליו? מחשבות שהורגל בהן עד שנעשו כעין טבע ומציאות חיים.
הנפש כמעיין צלול
צריך לדעת שהגישה האמיתית לנפש האדם היא שהנפש עצמה מעיין צלול. המעיין עצמו נשאר נקי וטהור, אך לעיתים מצטברים מעליו עלים, אבנים ועפר המסתירים את מימיו. מי שעומד מבחוץ עלול לחשוב שהמעיין יבש, אך האמת היא שהמים עדיין זורמים בעומק. ואם נלמד לגלות את המעיין נוכל להסיר מעט מעט את מה שהצטבר עליו.
כך גם בנפש האדם. לא כל מחשבה שעוברת בראשו מבטאת את מי שהוא באמת. לא כל רגש חולף מגדיר את זהותו. פעמים רבות אלו מחשבות שנבנו במשך השנים, הרגלי חשיבה, חוויות עבר, פחדים, אכזבות או דמיונות שמכסים על הנפש האמיתית ומשדרים לאדם מסרים כמו: "אין לך כוח", "לא תצליח", "אין תקווה", "ככה אתה".
כאשר אדם מזדהה עם אותם קולות, הוא עלול לחשוב שזו זהותו. אך במקרים רבים אלו רק המסכים העוטפים את הנפש, ולא הנפש עצמה.
ליצור מרחב בטוח ומכבד
מטרת הליווי איננה לשכנע את האדם בכוח שהוא חזק יותר, ואף לא להתווכח עם רגשותיו. התפקיד הוא ליצור עבורו מרחב בטוח ומכבד, שבו יוכל להסיר בהדרגה את שכבות ההסתרה, להכיר את עצמו מחדש, ולפגוש את הכוחות האמיתיים שטמונים בו.
כאשר האדם מתחיל לזהות את ההבדל בין מי שהוא באמת לבין המחשבות שמנהלות אותו, נפתח פתח משמעותי לשינוי. במקום להילחם בעצמו, הוא לומד להתמודד עם אותם דפוסי חשיבה שמרחיקים אותו מהיכולת לפעול, לצמוח ולהתקדם. ולאט לאט הוא יוכל לדחות אותם ולדעת להכיר את עצמו באמת.
השינוי האמיתי אינו מתחיל בכך שהאדם הופך למישהו אחר. הוא מתחיל כאשר הוא מגלה מחדש מי הוא באמת.
מתוך ההיכרות הזו אפשר לבנות דרך חדשה – דרך שבה האדם אינו מונהג על ידי פחדים, דמיונות והרגלים, אלא פועל מתוך הכוחות שהקב"ה טבע בנפשו. כאשר הנפש האמיתית מקבלת מקום, מתגלים בתוכה כוחות של צמיחה, בחירה והתחדשות. לעיתים האדם מגלה שהיכולת שחיפש הייתה קיימת בו כל הזמן – היא רק המתינה שיסירו ממנה את המסכים.